<h1>תוספות רבינו פרץ — קידושין</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[קידושין פ' ע"א] סמוך מיעוטא (אחזקה דאיתרע) [לחזקה ואיתרע] ליה רובא. פירש הקונטרס, מיעוטא, דאין מטפחין, לחזקה דעיסה, ואיתרע ליה רובא דמטפחין, דלרבי מאיר לא בטל מיעוטא לגמרי, דשמעינן ליה [נדה ל"ב ע"א] דחייש למיעוטא, הילכך במקומו עומד, וכי משכח מידי לאצטרופי (בהו) [בהדיה], מצטרף בהדיה, דחייש למיעוטא בכל מקום אם חשוב הוא קצת.
<h2>דף מה:</h2>
[קידושין ע"ו ע"א] מתני' הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה, [צ"ל — פירש הקונטרס] בודקין [שלא] היו ממזרות או אחת מן הפסולין לקהל. ולא נראה, מדפריך בגמרא והיא נמי תבדוק בדידיה, ומשני לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין, ואי בפסולי קהל בדקי, נשים נמי מוזהרות בהם. ועוד קשה, דאמר בכתובות [י"ד ע"ב] מכירין ישראל ממזרים שביניהם, וא"כ לא צריך שום בדיקה בשביל ממזרות. לכן נראה לר"ת דבדיקה דהכא משום חללות הוא, דאין מכירין ישראל חללין שביניהם. מיהו תימה הא דקאמר לויים וישראלים מוסיפים עליהם עוד (אחד) [אחת], ואי לא בדקי אלא חללות, לוים וישראלים אמאי צריכים בדיקה, פשיטא כיון דאביה לוי או ישראל אי אפשר בשום ענין להיות בה פסול חללות, שהרי לכו"ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות. וצ"ל דעיקר הבדיקה נתקנה משום פסול חללות, מדלא בדקה נמי לדיד[י]ה, והיינו מטעם דפסול חללות שכיחא ופסול ממזר[ו]ת לא שכיחא, ואגב בדיקה דפסול חללות, בדקי נמי בפסול ממזרות. ומ"ה ניחא דלא תקנו דאיהי תבדוק בדיד[י]ה, כיון דלא הוזהרו כלל נשים לינשא לפסול חללות, אבל כהנים דנזהרים (לינשא) [צ"ל — מלישא] חללה, תיקנו חכמים לבדוק אימהות משום חללות, ואגב הני, בדקי נמי בפסול ממזרות אפילו היכא דליכא ספיקא חללות, כגון לויה וישראלית, והנושא אשה כהנת, ר"ל כהן הבא לישא אשה כהנת. וכתב ר"ת בספר הישר [סימן ל'], דהאי דצריך לבדוק, היינו דוקא להכשיר בניהם לעבודה, א"נ להכשיר הוא עצמו לעבודה, דקיי"ל [בכורות מ"ה ע"ב] הנושא נשים בעבירה אסור עד שידור הנאה וכו', אבל לאכילת תרומה אין צריך בדיקה, כדאמרינן בפרק האשה שנתארמלה [כתובות כ"ד ע"א] אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה וכו'. ועוד ראיה דאין צריך בדיקה (כדאמר) [צ"ל — כי אם] לעבודה, דאמר בפרק החולץ [יבמות מ"ה ע"א] זיל גלי או נסיב בת מינך, אלמא משמע (לישראל) [נר' דצ"ל — לישא] אשה מיוחסת אין צריך בדיקה כי אם לעבודה כדפרש'.
